זרמים באומנות

התמונה של אנונימי

 זרמים שונים של סוגי אומנות

איקונוגרפיה הכוונה לתוכן התמונה. פרשנות איקונוגראפית עוסקת בזיהוי וניתוח נושאי היצירה, העצמים, הדמויות או האירוע המתואר בה. זיהוי על פי ההקשר התרבותי בו נוצרה היצירה.

קומפוזיציה- ארגון ומבנה היצירה , לקיחת כל הדימויים החזותיים והפיכתם למכלול אחד. ארגון הצורות, הצבעים, הקווים למכלול אחד המשרת את האמן.

ישנם מספר סוגים של קומפוזיציות:

  • קומפוזיציה פתוחה- נראית כקטע מנושא, כלומר ישנם בדרך כלל אובייקטים קטועים שהצופה יכול להשלימם באמצעות הדמיון.

  • קומפוזיציה סגורה – הנושא נמצא במרכז היצירה והרקע סוגר בצבע או בקווים על הנושא. הקומפוזיציה מכנסת את המתבונן להסתכל למרכז היצירה, ממרכזת את הצופה.

  • קומפוזיציה סימטרית – הנושא נמצא במרכז, וחלוקת האובייקטים בו נראית סימטרית. קומפוזיציה זו מאפיינת בעיקר את הרנסאנס.

  • קומפוזיציה מאורגנת וסטטית – האובייקטים ביצירה מאורגנים בצורה מסודרת, אין תנועה, משדרת רוגע ושלווה, אין תנועות קיצוניות.

  • קומפוזיציה דינמית – משדרת תנועה ואי שקט, דרמה, מתח, תנועות קיצוניות, מאופיינת בקווים שבורים, אור וצל קיצוניים, צבעוניות בולטת.

פיסול
פיסול מסורתי – מסה התופסת מקום בחלל, תלת מימד, מוחשי. קיימים סוגים שונים של פיסול בחומר: גילוף בעץ, גריעה בשיש, הוספת חמר, יציקות במתכות שונות כמו: נחושת, ברונזה וזהב.
 

דרכי עיצוב של הפסל:

מופשט – מופשט גיאומטרי או מופשט אמורפי

תיאור ריאליסטי – המתאר את המציאות כפי שהיא

סוריאליסטי – דמיוני, פנטסטי

היפר ריאליסטי – מוגזם

מושגי – אומנות הגורסת רעיון

זרמים באומנות

ריאליזם – קרבה למציאות
על פי גישה זו מסגרת התמונה המצוירת משולה למסגרת של חלון שקוף, דרכו רואה ומראה האומן את פיסת המציאות שלו. מבט האמן ממשי, מציאותי ולכן מבטל ככל האפשר את מעורבותו של היוצר ביצירה. האמן יוצר ריאליזם באמצעות יצירת תלת מימד, זאת על ידי פרופורציות, פרספקטיבה, אלכסונים, חפיפה והסתרה ועוד. כמו כן עיצוב האובייקטים באופן המחקה את המציאות. דמויות הבנויות אנטומית: שרירים, ורידים, תנוחות, תווי פנים וגוף. חפצים בפרופורציות נכונות, מרקם וטקסטורה המאפשרים אשליית חומרים כמו נוצות, פרווה וכ"ו.

מופשט/ אבסטרקט
אומנות העוברת מריאליזם לחשיבה מופשטת. ייצוג רעיוני או מושגי של האובייקטים.

מופשט גיאומטרי
סגנון בעל קצוות חדים ומוגדרים, הנובע מתוך שיקול דעתו של האמן.באומנות זו קיימת מעורבות של האמן ביצירה וזאת בניגוד ליצירה הריאליסטית. האמן משתמש בקווים וצבעים פשוטים וטהורים כדי ליצור איזון, תחושת רוחניות, בכדי להגיע לבסיס.

מופשט אקספרסיבי

רגשי, סגנון חופשי, משיכות מכחול סוערות ומביעות רגש כלשהו. יצירת תחושה של חוסר סדר, תנועתיות. ביצירה פעולה זה התהליך החשוב ביותר בה אף יותר מהתוצאה הסופית.

הזרם הסוריאליסטי
האמן פונה לדמיון והפנטזיה, קיימת התנתקות מן המציאות אל עולם ההזיות, החלומות והדמיון. האמנים החשובים בזרם זה: סלבדור דאלי ורנה מגריט שהיו הבולטים ביצירותיהם הסוריאליסטיות. הסגנון מתבטא בדימויים הנראים ריאליסטיים, מרקם המחקה את המציאות אך שילובם ביחד יוצר משהו דמיוני, סוריאליסטי.

אקספרסיוניזם
ביטוי העולם הרגשי הפנימי, האמן משליך את רגשותיו ומבטל את העתקת העולם החיצוני, האמיתי. נוכחותו בולטת ביצירה. לעיתים האמן מעוות את החלל, האובייקטים והצבעוניות לפי רגשותיו הסובייקטיביים.

סופר ריאליזם, ריאליזם עכשווי
זרם המתקשר לחברה המערבית, תרבות הצריכה והשפע של סוף המאה ה- 20. התמקדות בחברה האורבאנית והאדם הממוצע. אומנות הבאה כביקורת על החברה האמריקאית.

זרם הדאדא
משבר האמון בין החברה לאמנים הוביל לתופעת הדאדא. מדובר בהשקפת עולם ולא בסגנון אומנותי.
הדאדאיסטים חשו צורך להתנתק מהחברה, משטר ודת ועשו זאת על ידי שבירת מוסכמות. בין האמנים הדאדאיסטים אין מכנה משותף סגנוני אלא קיימת סלידה משותפת מהחברה, מהמוסכמות. אמן משמעותי בזרם זה הינו מרסל דושאן. יצירותיו יוצאות כנגד המוסכמות על ידי השמת חפצים במוזיאון ולקרוא להם אומנות. חפצים אלא נקראים רדי מייד, הכוונה לחפץ יומיומי המיוצר בבית חרושת, בפס ייצור המוני. החפץ מוצא מהקשרו והופך ליצירת אומנות. החשיבה ,הרעיון, הבחירה והעמדה בתערוכה היא פעולת היצירה.
 
הקולאז'
יצירה המשלבת בתוכה חומרים שונים. אומנות המכילה גזרי נייר, פיסות בד או כל חומר שטוח אחר. הקולאז' מאפשר ליצירה לטשטש את הגבול בין המציאות לאומנות.

כניסה

CAPTCHA
בדיקה האם אתה רובוט או אנושי

חיפוש מותאם

סינון תוצאות חיפוש