נכון, השם נשמע מפחיד.. ואולי מה זה בכלל קשור ליצירה עברית השם הזה?

אז ככה. ויסלבה שימבורסקה היא באמת משוררת פולנית. כן, כן, קראתם טוב. פולנית. והויסלבה הזאת מביאה לנו כזה רענון לעולם השירה שבא לנשק את הספרים שלה שוב ושוב אם לא את קימטוטי זיקנתה שעל פניה.
השירים של שימבורסקה בדרך כלל מגלים לנו מעט מעט בכל שורה שנכתבת ובכל זאת משהו מסתבך שם עד לסוף היצירה שם מגיעה השורה המוחצת.
בשיריה אנו מוצאים הסתכלות חדה על המציאות, על האנושי ועל האבסורד שיש בעולם. לצד כל אלו נמצא גם את התולעת או הפרפר או הסלע. הדברים הקטנים והכל כך חשובים שמקשטים לנו את העולם במתיקות לצד האפרוריות של הפוליטיקה והמלחמה והמהפכות למינהן.
פתאום הפוליטיקה היא חווית ילדות פרחונית ובשיקום הריסות המלחמה יש התחלה חדשה של חיים.
כל האפור של העולם נמצא בשיריה. היא אינה מפחדת לכתוב עליו, לגעת בו, לטעום אותו ולומר את דעתה לטוב או לרע. ואנחנו הקוראים קצת מהססים באפור הזה ובסוף נשאבים אל המתק שבין השורות או אל העצב ששם או אולי האירוניה. תום ותחכום משמשים בשיריה בעירבוביה.

תראו דוגמא לשיר שלה:

השיר נקרא: אחדים אוהבים שירה.

אחדים-

זאת אומרת שלא כולם.

אפילו לא הרוב אלא המיעוט.

בלי להביא בחשבון את בתי הספר ששם מוכרחים

ואת המשוררים עצמם

אנשים אלה הם שניים לאלף.

אוהבים-

אך אפשר לאהוב גם מרק עוף עם אטריות.

אוהבים גם מחמאות וצבע תכלת.

אוהבים צעיף ישן.

אוהבים לעמוד על שלהם.

אוהבים ללטף כלב.

שירה-

אבל מה זאת בעצם שירה.

לא אחת ניתנה לכף

תשובה רעועה.

ואני אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה

כבמעקה גואל.

אז הבנתם קצת מה היא?
כל השיר הוא קר ומדוייק ומחשב חישוביים שוליים ופתאום בסוף מגיעה שורה תמימה וכובשת. אישית ומחבקת שעושה לך חשק להאחז כמו שימברוסקה בשירה ולו רק כדי לחוות את השורה הזאת. להאחז בה כבמעקה גואל.
שימברוסקה זכתה בפרס נובל לספרות בשנת 1996 והגיעה לביקור בישראל בשנת 2004. היום היא בת 86 ועוד כוחה במותניה…

סגירת תפריט
×
×

עגלת קניות

Call Now Button דילוג לתוכן